בלוג

לאחרונה ראיתי את הסדרה "רצף הזמן" בנטפליקס (מומלצת). 

אני מספר את זה, משום שהועלה שם רעיון מרתק. כוכבת הסדרה המגיעה מהעתיד נתקלת בקושי תפקודי, משום שפסיכולוג קוגניטיבי וירטואלי המהווה חלק מתוכנה המושתלת במוחה, חוסם את הממשק שלה לרשת (דמויית אינטרנט) ובכך בולם את יכולת הפעולה שלה. כל זאת עד שתשלים טיפול (פנימי) המתבצע בתוכה, מולו.  

"הפסיכולוג הווירטואלי המושתל" במוחה, נוטל את הפיקוד על התנהגותה במצבים בהם הוא מאבחן חריגה "מהתנהגות תקנית", מאלץ אותה לחזור לתלם. אחד מכלי עבודתו הוא היכולת למחוק זיכרונות הפוגמים ביכולת התפקוד שלה. קרי, זיכרון רגשי כאוב, זיכרון טראומטי וכד' הפוגמים ביכולת קבלת ההחלטות שלה, או מניעים אותה לפעולה הנתפסת כחריגה עלולים להימחק. אין בעיניו משמעות לפגיעה ב"אדם" שזיכרונות אלו יוצרים.

אז מה אני חושב על פסיכולוג פנימי הנזעק לפעולה במצבי חריגה? מרתק, כפי שציינתי (למשל במקרים של PTSD) אך בה בעת, מפחיד למדי. אני אישית, לא הייתי מעוניין להתקיים תחת עינו הבוחנת של מפקח קשוח ולא סתגלן האוסר על חריגה רגשית כל שהיא. כזה הממתן את האישיות לכלל סטנדרטיזציה מוגבלת. דמיינו עולם נטול שיאים רגשיים. זהו עולם דל ומנוכר הטובל מכחולו בצבעים דהויים בלבד. האדם הניכר בכעסו חדל מלהתקיים והבחירה החופשית (המפוקפקת למדי) אובדת.

אחד מהמשפטים האבסורדיים ביותר ששמעתי (ממטופל שלי לשעבר) היה "אני מכיר מצוין את התת מודע שלי". אז זהו שלא. אנחנו איננו מכירים את תת-המודע שלנו ('לא מודע' בלשון תקנית). מכאן שמו, "לא מודע".

הנפשות הפועלות בתוכו והן רבות, הן אלו המושכות בחוטים של חיינו. מבנים אישיותיים אלו, אותם אני מכנה "תתי אישיויות", הם דפוסי התנהגות אותם רכשנו בילדותנו, כמו גם דמויות מופנמות בתוכנו (הורים ואנשים משמעותיים שתרמו לעיצוב אישיותנו) אליהם נלווים זיכרונות מאירועים משמעותיים (אך לא רק) שחווינו במהלך חיינו. כל אלו מעצבים את אישיותנו ומנהלים אותה.

על דמויות אלו ודרך פעולתן, בכתבה הבאה בסדרה.

כאמור לעיל, נפשנו מורכבת מדמויות שונות (אך לא רק), המקיימות ביניהן יחסי גומלין. חלקם 'חיות בשלום' עם האחרות, בין חלקן נטושה מלחמה מתמדת. 

בכתבה זו ובבאות אחריה נעמוד על מאפייני חלק מהדמויות. מאוחר יותר ננסה להבין את מערכות היחסים המורכבות שביניהן.

נתחיל בהכרת שתיים מהדמויות המשמעותיות ביותר : הזכר והנקבה (להבדיל מגבר ואשה) העומדות בבסיס מערכות היחסים שלנו, פנימית וחיצונית. דמויות אלו דומות במאוד (רעיונית) לארכיטיפים יונגיאניים: אנימוס ואנימה בהתאמה.

הזכר (אנימוס)

מרכיב זה שבנפשנו מהווה את הגורם הפעיל. הוא זה שבא בקשר עם המציאות החיצונית ופועל בה ועליה.  הוא הגורם המעניק, המפרה, המחפש אחר תשובות. הוא קובע את דפוסי ההתנהגות שלנו ובמובנים מסויימים את הדרך בה אנו נתפסים בעיני הסביבה. 

הנקבה (אנימה) 

מרכיב זה בשבנפשנו מהווה את הגורם הסביל. הוא מעצב את המציאות הפנימית שלנו. זהו הגורם המקבל, המופרה. הוא שואל שאלות, מבקש בקשות ומעצב את הסיבתיות (השניונית) המניעה את הגורם הזכרי.

שני מאפייני אישיות אלו עובדים בצמוד ומהווים מערכת (חלקית) סגורה, שכן "זכר ונקבה ברא אותם". הגורם הנקבי רוצה ומבקש והגורם הזכרי ממלא את רצונותיו. באם אינם פועלים בהרמוניה, אנו נחוש בחוסר סיפוק. לא נצליח להגשים את עצמנו, או לממש את רצונותינו.